<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ד'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
טבח המנקר בחלבים צריך שני סכינין אחת שמחתך בה בשר ואחת שמחתך בה חלבים ונהגו לנקר בסכין אחת אלא שמקנחין תמיד הסכין בסמרטוט ואחר משפשפין יפה את הבשר, אסור לתת לכתחי' הכסלים ע"ג בשר לפי שאם יקרע קרום שעל החלב יזוב החלב על הבשר ואם עבר ועשה אפי' זב החלב על הבשר די לו שישפשף הבשר יפה ולדעת התוס' אין לחוש לזה לאחר שנצטנן הבשר וכן פסק רשב"א אע"פ שלפי פי' הרש"י אפי' לאחר שיצטנן החלב יש לחוש.
<h2>דף יד.</h2>
דעת הר"מ דלצלי בעינן מליחה כל דהו דאפי' בבישרא דלא אסמיק ואהר"א כתב בשם הגאונים הראשונים דאפי' בהני דאתחזק בהו דמא כגון דידא ודלועא לא בעי כלל מליחה לצלי ואפי' לקדירה בלא מליחה כלל שרי אי יהבי לבישרא במים רותחין דחלטיה ליה ומצמת צמתי לה ולא נפקי דמא ובדק אי קאי ושריא ומיהו נהגו להחמיר בזה גזירה שמא לא ירתיחו המים יפה, המולח לצלי לדברי הכל א"צ לחוש לדם שעל המלח שהאש מונע מלח מלבלוע דם, שהה במלחו צריך להדיחו קודם שיצלה מפני שבלע דם, דם המובלע בשום ענין בתוך הבשר אע"פ שלא יצא לחוץ אסור וזה יתבאר עוד בני"א מדרך זה ואם לא פי' הדם ממקומו כלל מותר אפי' לכתחילה, דם שהוא בתוך החוטין אסור שהרי הוא כדם שפירש. הצולה בשר ושלא נמלח כלל ולא הגיע לשליש בישולו ונמלך ומלחה ונתנה בקדירה כל התבשיל אסור שהרי נתעורר הדם לצאת בצלייתו ואין כח במליחה להוציאו והנה הוא יוצא בקדירה.
<h2>דף נ.</h2>
הקיבה עשויה כמין קשת ויש בה כמין (יתד) [יתר] של קשת וחלב שעל הקשת אסור ושל (יתד) [יתר] בא"י אוכלין אותו ובבבל נהגו בו איסור ויש עלינו להחמיר כבני הגולה וכך נהגו אע"פ שי"א שאנו נמשכים אחר מנהג א"י וכבר דיברנו בדין זה של חלב הקיבה בנ"ה מדרך ד' של שער הטרפות.
<h2>דף סד:</h2>
י"א דם דגים וחגבים ודם ביצים שאין בהם חשש ריקום מותרין ד"ת ואסורין מדרבנן ודם דגים שלא כנסו מותר לכתחילה ואפי' כנסו אם יש בו קשקשים הרי זה מוכיח שדם דגים הוא ומותר.
<h2>דף צג.</h2>
ופסק דיני חלב כך הוא, חלב של חיה מותר שלא אסרה תורה אלא של בהמה וחלב שהבשר חופה אותו מותר הילכך בין דכסלים בין דכליות כל מה שעליהם אסור ומה שבתוכן מותר על הכסלים יש חלב שאינו נבלע מחיים ואחר שחיטה נר' כאלו מובלע יפה וחלב זה אסור תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש כרת ופי' ר"א דאטמתא מחוברת וזהו חלב שע"ג הכסלים וי"מ עצם קטן שמונח על עצם שקורין אנקא ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לונביל, החלב שתחת שומן הכסלים הוא חיוארה דתותי מתני לדעת הגאון וקרום מפריד בין החיורא ובין השומן שתחתיו והעליון אסור והתחתון מותר, חלב שעל המסס שקורין סמפאן ועל בין הכוסות שקורין קפיל זהו החלב המכסה את הקרב שאסרה תורה.
ריש מעיא באמתא בעיא גרידה מפני החלב שבו ראש מעי זה יוצא מן הקיבה וצריך גרידה שיעור אמה ושאר השומן הדובק במעים המלופפין מותר ויש שפסקו ראש המעי הזה שהרעי יוצא בו שקורין כרכשא ובלעז טבחייא וראוי להחמיר בשניהם ומיהו אותו צד של הקיבה גורדין לגמרי ושל הכרכשא אין גורדין לגמרי שהרי יש שם חלב טהור והוא הנק' חיטי דכרכשא אלא קרום ארוך עם חלב נוטלין ממנו ואינו אדוק עם הכרכשא כשאר השומן.
חמשה קרמי הוו דטחלא ודכפלי פי' הקרום שבצד פנים והוא סמוך לדפנות ולחזה ודכולייתא ושלשה אלו אסורים משום חלב הילכך צריך להסיר קרום מן הבהמה לצד פנים סמוך לדפנות ולחזה וזהו קרום שעל הכסלים וכן היותרת צריך לקלוף מבחוץ והכל משום שהחלב הגדול המכסה הקרב שוכב שם אבל היותרת מבפנים לצד הריאה א"צ להסיר את הקרום שאין שום חלב באותו צד, קרום של מוח ושל ביצי זכר אסורים משום דם ומנהג פשוט הוא שמהבהבין באור מוח הראש קודם שיבשלו אותו אע"פ שכבר ניטל הקרום ממנו, חוטין שבכליות אסורים ואין חייבין עליהם ועל קרום התחתון כרת והתחתון הוא קרום דק ואינו נימוק כשאר החלב והוא תחת חלב הכוליא ואסור הוא אבל אין חייבין עליו כרת המולח את הראש להכשירה לקדירה חותך אותה לשנים ומוציא המוח וקורע קרום הסמוך לעצם ומולח מצד פנים ומחוץ על השער ואין השער מעכב כמו שאין מעכבין העצמות להכשיר שבתוכם על ידי מליחה קרום שעל צד העבה מן הטחול אסור משום חלב ושל שאר הטחול איסורו מדרבנן כל החוטין האסורין משום חלב אין איסורן אלא מדרבנן דחלב אמר רחמנא ולא חוטין ה' חוטין הם דכסלים ודכליות ושל טחול אסור משום חלב ושל יד ושל לחי אסורין משום דם. ועתה אבאר זה בכסלים יש ה' חוטין ואסורין משום חלב ומהם שלשה מימין והשלשה הנז' מתפצלים כל אחד לשנים ומשמאל יש שנים ומתפצלין כל א' לג' שלשה וכולן אסורין משום חלב אבל אין לוקין עליהן מפני שהבשר חופה אותם ואם אינן ניטלין חמין אינן נמשכין יפה וצריך לחטט אחריהם עד שימצא בזה המנין וצריך שיהא בקי לחטט במקום שמתפשטין בו. חוטין האסורין משום דם מחתך אותם יפה אי לא ידע לסלקם ואחר יהיו מותרין אפי' בקדירה והאסורין משום חלב מחטט אחריהם ולצלי אפי' (אלא) [בלא] (ל)מליחה מותרין חוט יש בטחול שאסור משום חלב וכשמושכין אותו נמשכין עמו שלשה חוטין שבתוכו [צ"ב ע"ב] חוט שבתוך הכליות הנקרא לובן כוליא אינו אסור אלא קצותיו הנראין מבחוץ וי"א שצריך לחטט אחריו בעומק הכוליא וכן נהגו [צ"ג ע"א] החוטין שבזרוע ושבלחי התחתון לצד הלשון מכאן ומכאן אסורים משום דם וכל דאסירי משום דמא חתכינהו ומלחינהו אפי' לקדירה שרו ולצלי לא בעי חתיכה ומליחה דנורא משאב שאיב כן פסק הרא"ה והרשב"א אומר שאפי' חוטין דקין דידא ודלועא בבהמה וכן בעוף שבלחי ושבגף בעו חתיכה אפי' לצלי וכן פסקו רבים וחוטין הגסין הממלאים דם אם הוציאן לחוץ מתוך הבשר ושם פניהם כלפי האש כשצלה אותם האש שואב כל דמם אבל לא הוציאם מתוך הבשר אין האש שואב דמם וכבר דיברנו בדין זה בנ"ה מדרך א' של שער השחיטה גבי שחיטה ופסק.
<h2>דף צג:</h2>
חוטין הגסים שבצואר אסורים משום דם אי חתכינהו ומלחינהו אפי' לקדירה שרו ואומצא דאסמיק לצלי לא בעי ולא מידי. ביעי דגדיא אפי' אית בהו שורייקי סומקי עד תלתין יומין שרו בלא קליפה דעדין אין בהם דם ואדמימות זה אינו דם אלא שומן הוא לאחר שלשים יום א' אית בהו שורייקי סומקי אסורים בלא קליפה ואי לא שריא ולא בעו קליפה.
בשר שנצרר דם בתוכו אי חתכיה ונתן חתוכו למטה ומלחיה אפי' לקדירה שרי לא חתכו אע"פ שמלחו אסור אפי' לאכלו חי שכל שנקרש ונצרר צריך לחתוך אותו ולעשות לו פתח ואם לא עשה כן אין כח במלח להוציאו לא מלחו אלא נתנו בתוך החומץ הבשר והחומץ אסורין ושוב אין לו הכשר לבשר לא האדים הבשר נתנו בחומץ קודם שמלחו הכל מותר שאין החומץ צומת אותו והו"ל דם האיברים שלא פירש ומותר בל אותן מקומות שהצריכו חתיכה ומליחה צריך ליתן חתוכן למטה בעת מליחה כדי שיזוב הדם יפה וכ"כ הגאו' ר"י בשפוד דבעינן בית שפודא לתתאי והאחרוני' אומ' דבית שפודא לתתאי לאו מן דינא הוא אלא חומרא בעלמא הוא.
דעת הר"מ דלצלי בעינן מליחה כל דהו דאפי' בבישרא דלא אסמיק ואהר"א כתב בשם הגאונים הראשונים דאפי' בהני דאתחזק בהו דמא כגון דידא ודלועא לא בעי כלל מליחה לצלי ואפי' לקדירה בלא מליחה כלל שרי אי יהבי לבישרא במים רותחין דחלטיה ליה ומצמת צמתי לה ולא נפקי דמא ובדק אי קאי ושריא ומיהו נהגו להחמיר בזה גזירה שמא לא ירתיחו המים יפה, המולח לצלי לדברי הכל א"צ לחוש לדם שעל המלח שהאש מונע מלח מלבלוע דם, שהה במלחו צריך להדיחו קודם שיצלה מפני שבלע דם, דם המובלע בשום ענין בתוך הבשר אע"פ שלא יצא לחוץ אסור וזה יתבאר עוד בני"א מדרך זה ואם לא פי' הדם ממקומו כלל מותר אפי' לכתחילה, דם שהוא בתוך החוטין אסור שהרי הוא כדם שפירש. הצולה בשר ושלא נמלח כלל ולא הגיע לשליש בישולו ונמלך ומלחה ונתנה בקדירה כל התבשיל אסור שהרי נתעורר הדם לצאת בצלייתו ואין כח במליחה להוציאו והנה הוא יוצא בקדירה.
רישא בכיבשא פי' ראש כבש או גדי כשרוצין להשיר שער נותנין עליו מים ומטמינין אותו בגחלים ואם הפך חוטמו כלפי מטה ונעץ קיסם בנקבי החוטם או אם הפך בית השחיטה כלפי מטה כל הדם יוצא ונפלט דרך בית שחיטה או דרך נקבי החוטם ומותר ואם הניחו מוטה על צדדיו אסורין מפני שאין להם דרך לצאת ונבלע שם וכן הדין במליחה וכת' בה"ג דמוחו לבד אסור ושאר הבשר שעל העצמות מבחוץ מותר וכן פסק הר"מ ומשמע דליכא אסורא אלא משום קרום של מוח שהוא מלא דם ומתבשל המוח בדם ואה"רא אוסר אף הבשר אע"פ שהעצמות מפרידין בינו ובין המוח ובין קרומית ופסקו האחרונים לקולא, קרום המוח ומוח עצמו חוטין דקים של דם יש בהם ע"כ פשט המנהג שלא לאכול אותו אלא בצלי ואם חתך בו חתכים ומלחו כשיעור מליחה ובשלו מותר.
המהבהב או המולח את הרגלים יחתוך מעט מהפרסות כדי שיוכל הדם לצאת משם וצריך שיהא חתוכן למעלה ומה שמהבהבין התרנגולת בנוצתה אחר רחיצת בית השחיטה אין לחוש לזה שהרי זה כצלי בלא מליחה מותר ומיהו צריך לרחוץ או לקנח יפה בית השחיטה כדי שלא יתבשל דם שעל בית השחיטה ויבלע בבשר ואחר מעביר הנוצה באש וי"א שצריך ליזהר שלא יעכב אותם הרבה כדי שלא יבליע דמן בבשרן שע"י חום האש מסתרך הוא הרבה ואינו יוצא ע"י מליחה וכ"כ רשב"א והילכך יש ליזהר שלא ישהנו על האש עד כדי שיהא ידו סולד מן האור י"א שהעוף אחר שחיטה אין מורטין אותו מיד כדי שלא יתקרר הדם ואם מרטו מיד צריך ניקור בכל מקום שיש בו דם שאינו יוצא במליחה עד שיחתכם ויסלקם ונר' שראש העוף דינו שוה לכל בהמה לענין שצריך לנקוב דרך הנחירים כדי שיצא דם הכנוס בראש ואפי' לצלי צריך לעשות כן ואצ"ל למליחה.
טבח שנמצא אחריו חלב אם כזית לוקה אפי' הוי בשנים וג' מקומות ואם שיעורו כשעורה מעבירין אותו והוא שיהא במקום א' אבל אין דינו כחשוד אלא כפושע ודי לו בקבלת חברות בפני שלשה ודברים הללו דנין לפי דעת העושין ואנסם ופשיעתם ודין טבח שיצתה טריפה מתח"י נתבאר בסוף דרך א' של שער הטריפות.
<h2>דף קט.</h2>
הלב בתוכו יש בו דם כנוס ולפי' לכתחי' צריך לקורעו ולהוציא דמו ואחר מולחו ומותר אפי' לקדירה לא קרעו ובשלו בקדרה ואפי' בשלו עם בשר קורעו לאחר בישול ומוציא דמו ומותר לאוכלו וכן דעת רוב חכמים אלא שראוי לחוש לדעת האומ' שאפי' בשלו לבדו כל שאין ששים במים שמבשלו בהם אסור ואפי' לדעת הראשון אם בשלו עם בשר ואין שם ששים מהלב אסור הכל ואפי' הלב דאע"ג דלב שוע ואינו בולע דם בולע הוא מציר הבשר הנאסר לדעת האומר שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב כיון שהלב אינו בולע דם אינו נאסר אבל שאר הבשר והתבשיל אסור אא"כ יש שם ס' מן הלב ומשערין בלב בלא דם היוצא ממנו דלא ידעי' מאי דנפיק מיניה, היה דבק הלב בעוף י"א שמשערין בכל העוף הסכימו האחרוני' כדברי האומר א"צ לשער אלא בלב לבדו, צלאו או מלחו בלא קריעה קורעו אחר כן ומוציא את דמו ומותר.
<h2>דף קיא.</h2>
הכבד אסור לבשלו בקדירה עם בשר ואפי' לאחר מליחה מפני שדמו מרובה נתבשל הכבד בפני עצמו לאחר שנמלח ושהה כדי שיעור צלייה כמו שמבואר בה"ג ואחר שנמלח הודח במים ובשלו לעצמו מותר הוא הכבד ואם היה עמו בשר הכבד מותר לפי שהוא פולט לעולם ואיידי דטריד למפלט לא בלע והבשר אסור וכך הכלי אסור וכך הוא הדין לפי הרש"י ומדין הגמ' כבד קורעה שתי וערב ומולחו כדרך שמולחין בשר לקדירה ונותן החתך למטה כדי שיזוב יפה ואח"ך מותר ואפי' לאוכלו עם בשר בקדירה והמנהג בכל ישראל שלא לאכול כבד אא"כ צלאו תחילה וכן צוו הגאונים ואם צלאו שולק אותו אפי' עם בשר ואפי' לכתחילה לא צלאו ושלקו לאחר שנמלח יפה לדעת ר"ת אפי' שלקו עם בשר הואיל ומלחו יפה הכל מותר וכן פסקו מן האחרונים שהם סוברים שאחר שהיית שיעור מליחה כבר פסק מלפלוט וראוי לאסור אפי' אחר מליחה כל מה שנתבשל עמו, אנו נוהגין עתה להגביה פעם ראשו של שפוד פעם זנבו ולפי' אסור לנו לצלות לכתחי' כבד עם בשר בין כבד למעל' בין כבד למט' ואם עשה כן מותר שאין הבשר בולע דם הכבד שנופל ממנו שהדם בצלי מחליק ונופל ממנו ואסור למלוח כבד על הבשר אבל תחת הבשר מותר, עבר ומלח ע"ג בשר רשב"א מתיר הכל דומיא דצלי והכל נהגו להקל בזה בדיעבד אמרו הגאונים דהאידנא לא ידעי' חליטה היכי הוי לפי שלא ידעינן כמה צריך להרתיח ע"כ הרוצה לבשל כבד אחר מליחה צריך לצלותו על הגחלים תחי' וכך נהגו ומ"מ בדיעבד מותרין אחר חתיכה וחליטה הטחול אע"פ שנשאר אדום לאחר מליחה כך טבעו הוא ושומן הוא זה ואין זה מחמת דם ומליחה מכשירתו כשאר האיברים.
<h2>דף קיב.</h2>
אין מניחין כלי תחת הבשר שלא נמלח כל צורכו כשצולין אותו עד שיכלה כל אדמימות שלו ודבר זה נקרא בדברי רבותינו בידוגי, נמלח כשיעור או שנצלה עד שיהא ראוי לאכילה מותר, היה ספק אם נצלה כל צורכו אם מה שיוציא ממנו אינו מעלה עשן ודאי דם הוא, היה מעלה עשן שומן הוא אלא שאפשר שיהא בו דם מעורב ומנא ידעינן אם כלה הדם מייתינן תרי או תלת גלילי דמלחא ושדי ליה התם ושביק ליה עד דצייל והשמן יהא צף למעלה והדם יורד למטה ומוריקו בנחת מכלי אל כלי ולא יתן שם מלא מלח הרבה לכתחי' מפני שרוב המלח יחזור הדם צלול ויתערב עם השומן ואע"פ שהדם והשומן חמין מותר דלא אסרו חם בתוך חם אלא כשהא' מהם יבש אבל לח בלח וא' צף למעלה מותר והכי אינו מותר אע"פ שהדם חם שאין אותו דם אסור אלא מפני מראית העין וחכמים היו קורין אותו חמר בשר ודי לאסרו באכילה אבל הכלי מותר אע"פ שבידוע מותר הבשר לאחר שכלה האדמימות כמו שנתבאר בכבד אסור מפני שדם הכבד צף למעלה ומתערב עם השומן, כתבו מן הגדולים שאין עושין עכשיו בידוגי מפני שאין אנו בקיאין בשיעור נתינת המלח ואם הוכשר הבשר במליחה והדחה עד שיהא ראוי לקדירה מותר, צלי שנצלה כשיעור ובעודו חם חתכו על הפת מותר לפי שכל מה שיוצא מן הצלי אחר שנצלה כשיעור אינו דם אלא רבותי' קורין אותו חמר בשרא אבל קודם שנצלה כשיעור אסור אא"כ נמלח הבשר ושהה במלחו כשיעור מליחה.
<h2>דף קיג.</h2>
הדרה דכנתא פי' עוגל הדקין ומיעיא פירש"י הקיבה שקורין מורסילה וכרכשא שקורין מונסילה וכרכשא שקורין טבחייא אין מחזיקין בהם דם ואם נתבשלו בלא מליחה אין בכך כלום ואם האדימו חיישי' בהו ובעו מליחה ובשומנן שמצוי דם והעין מעידה מחזיקין בהם דם ולפי' כשמולחין החלחולת מצד השומן מולחין אותה, הכנתא והוא השומן הנק' אנטריל יש בו חוטין אדומים והם דקין מאד ואם נטלן מותר בלא מליחה וי"א כי מפני דקות של אותן חוטין לא יוכל לנקר אותם ע"כ אם לקדרה רוצה אותו צריך מליחה ורב מר יהודאי גאון גזר על הכנתא הזו לאוכלה בקדירה ואפי' במליחה שיש לחוש מפני דקות אותן חוטין שמא לא יטלם יפה וע"כ גזר על המוח שבקדירה ונהגו להחמי' כדבריו. כת' בספר התרומה אע"פ שאין דם בטבחייא ובקיבה ובדקין מותר למלחן עם בשר שאין דם הבשר יכול ליכנס בהן בנקל כמו בדגים דרפו קרמייהו. השובר מפרקתה של בהמה אחר שחיטה בעודה מפרכסת קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד הבשר וגוזל הבריות שהרי נתעורר הדם לצאת דרך השחיטה ומפני שבירת המפרקת אינו יכול לצאת ונמצא שמבליע דם באיברים ושאלו בגמ' הואיל ומבליע דם מי שרי למיכל מיניה באומצא או לא וסלקא בתיקו ולחומרא ולפי' אסור לאכול ממנה בשר חי ומכאן ראיה שכל דם שפירש ממקום למקום בתוך האיברים אע"פ שלא פירש לחוץ חשוב הוא כיוצא מן הספק מלחו יפה מותר הוא אפי' בקדירה שהמלח מפליט הדם שנבלע בפנים לפי שהוא קלוש וצלול ולדעת רש"י אפי' במליחה לא יצא.
<h2>דף קיז.</h2>
כל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנו קרבן אסור והם שור כשב ועז ותניא בת"כ כי כל אוכל חלב ונכרתה יכול אפי' חלב הדפנות וכל שומן הבהמה ת"ל חלב המכסה את הקרב חלב אשר על הכסלים ועל הכליות אותו דבר שקרוי חלב גבי הקרבה אותו אסור גבי חולין לאכול וחלב האליה מותר דלא איקרי חלב סתם אלא חלב האליה וזה יתבאר למטה וכ"ש שמנונית שבתוך יותרת הכבד שמותר, ותניא בפ' אלו טרפות [מ"ט ע"ב] את החלב להביא חלב שעל הדקין דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומ' להביא חלב שע"ג הקיבה.
אליה הואיל ואין דינה שוה לענין קרבן בשור וכשב ועז דבשל כבש קריבה ושל שור ועז אינה קריבה לפיכך הואיל ואינה שוה בהם מותרת אע"פ דכתי' [ויקרא ג'] חלב האליה תמימה ועוד דחלב האליה נק' אבל לא חלב סתם כמו שנתבאר למעלה.
